בג"צ 12240-05-26

תקציר

בג"ץ 12240-05-26 - ניתוח משפטי **הקדמה:** עתירה זו הוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) על ידי יוסף איובי (להלן: "העותר") כנגד מבקר המדינה (להלן: "המשיב"). העתירה הופנתה כנגד החלטת נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה (להלן: "הנציבות") לסגור תלונה שהגיש העותר. תלונתו המקורית נגעה לאי-מענה לפנייתו למשרד הבריאות בנוגע לדחיית בקשתו לקבלת רישיון לעסוק ברפואה בישראל. **עיקר טענות העותר:** העותר טען כי פנה למנכ"ל משרד הבריאות ביום 3.11.2024 בנוגע לדחיית בקשתו לרישיון. לטענתו, לא קיבל מענה לפנייה זו, ולכן הגיש תלונה לנציבות. הנציבות השיבה לו ביום 17.9.2025, כי תגובה עניינית לפנייתו אכן ניתנה על ידי משרד הבריאות ביום 8.6.2025, ועל כן סיימה את בירור תלונתו. העותר טען כי התאריך 8.6.2025, המוזכר בתשובת הנציבות, אינו נכון ושונה מהתאריך במכתב התשובה שקיבל בפועל ממשרד הבריאות, הנושא תאריך 17.9.2025. לדידו, מדובר ב"זיוף" והטעיה מכוונת מצד הנציבות, שמטרתה לאשרר בדיעבד את אי-המענה של משרד הבריאות לפנייתו המקורית, אשר חרגה לטענתו מהזמן המוקצב למענה (שישה חודשים). בעקבות זאת, העותר ביקש צו על תנאי שיורה למבקר המדינה להסביר מדוע לא תבוטל החלטת הנציבות, מדוע לא יחודש בירור התלונה, ומדוע לא יינתן לו הסעד הראוי – קבלת רישיון לעסוק ברפואה. **החלטת בית המשפט (כבוד השופט יחיאל כשר):** בית המשפט, לאחר עיון בעתירה, הגיע למסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת משלושה טעמים עיקריים: 1. **אי-מיצוי הליכים:** טענת העותר בדבר "זיוף" והטעיה מצד רשות בכירה במדינה היא חמורה ביותר. במקרים כאלה, הצורך במיצוי הליכים הופך למשנה תוקף. אף שהעותר טען כי הגיש "פנייה מוקדמת" לנציבות ביום 28.9.2025, בית המשפט קבע כי פנייה זו אינה עומדת בדרישת מיצוי ההליכים. זאת מכיוון שבפנייה המוקדמת לא הועלתה הטענה הספציפית בדבר אי-התאמת התאריך (8.6.2025) או טענת זיוף והטעיה. בהיעדר פירוט הטענות נגד ההחלטה הנתקפת, לא ניתן לראות בפנייה זו משום קיום חובת מיצוי ההליכים. 2. **חוסר ביסוס בטענת העותר לגופה:** טענת העותר בדבר "זיוף" נובעת מסתירה לכאורה בין שני מסמכים שצורפו לעתירה, אשר מוצגים כתשובות משרד הבריאות לפנייתו: מסמך אחד, שאינו חתום, נושא תאריך 8.6.2025; ומסמך שני, החתום, נושא תאריך 17.9.2025. בית המשפט ציין כי לא ברור על סמך מה העותר מרחיק לכת לטעון ל"זיוף" המבוצע לכאורה על ידי הנציבות. בנוסף, לא ברורה החשיבות המהותית של פער התאריכים, שכן בין אם מדובר בתאריך הראשון ובין אם בשני, שניהם מהווים תשובה מאוחרת לפניית העותר (שנשלחה ב-3.11.2024). לפיכך, הקשר בין הבסיס העובדתי לכאורה לבין טענת ה"זיוף" המרחיקת לכת אינו ברור. 3. **תנאים מחמירים להתערבות שיפוטית:** בית המשפט הדגיש כי התערבותו בהחלטות נציב תלונות הציבור כפופה לתנאים מחמירים. סעיף 45(ב) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958, קובע כי "שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בענין תלונה". הכלל הוא כי בית המשפט יתערב רק במקרים חריגים ביותר, בהם ניתן להצביע על פסול קיצוני ומובהק בהחלטה. הטעם לצמצום הביקורת השיפוטית, כפי שהובהר בעניין צור (בג"ץ 6825/06), הוא שבירור התלונה בפני המבקר מהווה ערוץ נילווה, ואינו מייתר ערוצי בירור אחרים. העמסת ביקורת שיפוטית נרחבת עלולה לסרבל ולהאט את הליכי הביקורת. בית המשפט קבע כי הטעם שפורט בפסקה 5 (חוסר ביסוס הטענות) מספיק כדי לקבוע שהנסיבות אינן עומדות בתנאים החריגים הדרושים להתערבות. **הערות נוספות של בית המשפט:** בית המשפט הביע הבנה לתסכולו של העותר בנוגע לעיכוב בתשובת משרד הבריאות, וכן ציין כי קיומם של שני נוסחים שונים של מכתב תשובה, עם תאריכים שונים, יכול להוות בסיס לפניית שאלה לגורם המוציא. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הפער העצום שבין "תמיהה או שאלה" לבין "השמצה חסרת בסיס" בדבר "זיוף" מצד הנציבות. לדידו, התנהלות כזו "מוטב להם לדברים שלא היו נכתבים כלל". **החלטה סופית:** העתירה נדחית על הסף. משלא הוגשה תשובה, לא נפסק צו להוצאות, למרות התלבטות בית המשפט האם אין זה המקרה להטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **חובת מיצוי הליכים:** פסק הדין מדגיש את חובת מיצוי הליכים, ובפרט כאשר נטענות טענות חמורות כנגד רשויות המדינה. קביעת הפנייה המוקדמת כאינה עומדת בחובה זו, משום שלא פורטו בה הטענות הספציפיות כנגד ההחלטה, מהווה חידוד של דרישות אלו. * **הגבלת הביקורת השיפוטית על החלטות מבקר המדינה:** פסק הדין ממחיש את הכלל המבוסס בחוק מבקר המדינה ובפסיקה, המגביל באופן משמעותי את יכולת בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטות מבקר המדינה בענייני תלונות ציבור. הדבר נובע מהיות הליך זה "ערוץ נילווה" ומהרצון למנוע סיבוך והאטה של הליכי הביקורת. * **הבחנה בין תמיהה להאשמה חמורה:** בית המשפט מבחין בין הצבעה על אי-סדרים או דרישת הבהרות, לבין העלאת טענות חמורות וחסרות בסיס כגון "זיוף" והטעיה מכוונת. ההבהרה כי האשמות כאלה, ללא בסיס מוצק, אינן מתקבלות בפסיקה, נועדה להרתיע מהגשת עתירות המבוססות על השערות קיצוניות. * **דוקטרינת "זיוף" בהקשר מנהלי:** אף שהעותר טען ל"זיוף" מסמכים, בית המשפט לא מצא כי טענתו מבוססת. ההתייחסות של השופט כשר לחוסר הבהירות בטענה זו, ובפרט לא ברור מדוע מקור הזיוף צריך להיות הנציבות, מדגישה את הצורך בבסיס ראייתי איתן להאשמות כה חמורות.