ע"א 22414-11-18

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות הנוגעות לחצר אחורית משותפת ולתוספת לבניין. המערערים טענו לזכות ייחודית להשתמש בחצר האחורית, אותה דחתה השופטת מאחר שלא היו ראיות להסכם כזה, והתנהלות המשיב הצביעה על ההיפך. השופטת דחתה גם את טענת המערערים כי צריכה להיות להם הזכות הבלעדית להשתמש בחצר האחורית בשל היתר אישי לכאורה של המשיב. באשר לתוספת הבנייה, אישר השופט את החלטת בית משפט קמא שלא להורות על הריסתה, בשל שיהוי כבד, והיעדר תועלת ממשית למערערים מצו זה. גם עתירת המשיב לצו מניעה להוצאת חפצים מהחצר האחורית נדחתה, שכן פסק הדין קבע את השימוש המשותף בשטח. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, למעט תיקון קטן לפסק הדין הנוגע לדחיית התביעה העיקרית. עוד המליצה השופטת כי לא ייפסקו הוצאות נוספות וכי הערבות שהופקדה על ידי המערערים תוחזר.