ע"פ 7463/00

תקציר

במקרה דנן הורשע המערער באונס קטינה לאחר שזוהה במסדר זיהוי חי, אם כי בתחילה זיהתה הקורבן גם שניים מאחיו של המערער כחשודים. בית המשפט המחוזי מצא תחילה כי זיהוי המסדר אינו מספיק להרשעה בשל טעויות קודמות אלה. עם זאת, הגורם המכריע להרשעה היה ראיות הדנ"א, אשר תאמו את הפרופיל הגנטי של המערער לתאי זרע שנמצאו על הקורבן ברמת הסתברות גבוהה. חרף טענותיו של המערער כי הליך הזיהוי וראיות הדנ"א אינם מהימנים, ובפרט הטלת ספק בשכיחותו של פרופיל גנטי כזה במשפחתו, אישר בית המשפט העליון את ההרשעה. בית המשפט סבר כי ראיות הדנ"א הן כבדות משקל, וביססו קשר חזק בין המערער לבין העבירה. היא גם הצביעה על הימנעותו של המערער מלהביא ראיות נגדיות, כגון ביצוע בדיקות DNA לאחיו, שסירבו לשתף פעולה – התנהגות שנתפסה כבלתי עולה בקנה אחד עם תמימותו. הראיות נחשבו חזקות דיין כדי להעביר את הנטל אל המערער ליתן הסבר חלופי, והוא לא עשה זאת. ערעורו של המערער על ההרשעה וגזר הדין נדחה אפוא, כאשר בית המשפט סבר כי העונש מתון בהתחשב בחומרת העבירה.