עמ"נ 52341-11-13

תקציר

בעל נכס ערער על החלטה לחייב אותו בארנונה, בטענה כי הנכס שלו עומד בתנאים לפטור ממס כמפורט בסעיף 330 לפקודת העיריות. המחלוקת העיקרית הייתה האם נגרם נזק לנכס במידה שלא ניתן לאכלס אותו, דרישה לפטור ממס. השופט פסק לטובת הבעלים וקבע כי הנכס עמד במבחן האובייקטיבי לקביעת כדאיות המגורים בבניין, שכן הוא נעדר מאפיינים בסיסיים כמו חשמל וחלונות, ולכן אינו ראוי לשימוש. יתר על כן, השופט קבע כי הכדאיות הכלכלית של שיפוץ הנכס, ומניעי הבעלים שלא לעשות כן, אינם רלוונטיים על פי פסיקות קודמות של בית המשפט העליון. עוד מצאה השופטת כי פסקי דין קודמים שצוטטו על ידי המשיב נבדלים ממקרה זה על יסוד נסיבותיהם הפרטניות. חשוב לציין כי השופט הדגיש כי מצבו הנוכחי של הנכס, ולא מצבו העבר או העתיד הפוטנציאלי, הוא הקובע. בעקבות זאת בוטלה החלטת ועדת הערר והנכס קיבל פטור מארנונה. בנוסף, חויב המשיב בהוצאות המשפט של המערערת, בסך של 20,000 ₪.