ע"א 35229-10-20

תקציר

ערעור הוגש על החלטת בית משפט השלום בירושלים לדחות בקשה לביטול פסק דין ברירת מחדל. המערער טען כי יש לבטל את ההחלטה ולבטל את פסק הדין, אך בית המשפט דחה את הערעור ואישר את ההחלטה הקודמת. פסק הדין מאשר את החלטת בית משפט קמא ודוחה את בקשת המערער להפחית את סכום הבטוחות הדרושות להבטחת הוצאות המערער במקרה של דחיית הערעור. בית המשפט מצא כי המערערת לא הוכיחה די הצורך חוסר יכולת לשלם את מלוא סכום הבטוחה. עם זאת, נוכח ההעדפה להכרעה בתיקים לגופם והפגנתו החלקית של המערער כמצוקה כלכלית, הפחית בית המשפט את סכום הביטחונות ל-1,500 ₪. זאת ועוד, פסק הדין מבהיר כי ההליך הראוי לערעור על החלטת בית משפט קמא אינו ערעור ישיר אלא בקשת רשות ערעור. בשל עיתוי הגשת הערעור, בתוך המועד האחרון להגשת ערעור, בית המשפט המיר את הערעור לבקשת רשות ערעור. סיכויי הצלחת הערעור הוערכו, ובית המשפט ציין כי אף שמצבו הכלכלי של המערער לא הוכח כראוי, לא ניתן לשלול לחלוטין את סיכויי הצלחתו. פסק הדין מדגיש את סמכותו של בית המשפט לתקן טעויות בהחלטות ביניים קודמות, אך הוא מכיר בכך שהדבר במקרה זה ישנה באופן משמעותי את התוצאה. בסופו של דבר, הציע בית המשפט כי הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא על מנת שיכריע בתביעה לגופה, והמליץ כי המשיב ישקול אפשרות זו בחיוב. עמדת המשיב בהצעה זו נדרשה במועד שנקבע, ופסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים.