ר"ע 176/86

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לאיסור פרסום פרטים הנוגעים לקטין בסכסוך על ביטול הסכם גירושין. המערערים טענו כי פרסום כזה יפגע בבתם הקטינה, וביקשו לקיים דיון בדלתיים סגורות על בסיס סעיפים בחוק בתי המשפט המגנים על האינטרסים של הקטינים. בתחילה דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו, בנימוק שהיא נעדרת סמכות, שכן הטענות הוגשו בכתב ולא בעל פה. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, וקבע כי יש לאזן בקפדנות בין עקרון שמיעת הפרסום לבין הצורך להגן על טובת הקטין. בית המשפט הבהיר כי "שימוע" מקיף את כל הפעולות הפרוצדורליות הקשורות בתיק, בין אם בעל פה ובין אם בכתב. בית המשפט קבע כי יש להרחיב את איסור הפרסום מעבר למה שנדון ולכלול פרטים מהותיים קשורים, כגון שמות, כדי לשמור על האינטרסים של הקטין באופן מלא. יתר על כן, בית המשפט העליון קבע כי החלטות המצדדות בדיונים בדלתיים סגורות הן סופיות ולא ניתן לערער עליהן, אך התיר ערעור על החלטות הדוחות בקשות בדלתיים סגורות. בסופו של דבר, בהתחשב בפגיעותו של הקטין, הפך בית המשפט העליון את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, ואסר על כל פרסום הקשור לקטין ולסכסוך ההורי. בית המשפט מתח ביקורת על מעשי ההורים והדגיש כי טובת הקטין הייתה צריכה למנוע סכסוכי פרסום כאלה ללא התערבות בית המשפט. המשיב חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של המערערת.