רע"א 2389/22

תקציר

פסק הדין דחה את הבקשה בבחינה, בנימוק של אופיים הנוקשה והמנוצל במשורה של הליכי הפקודה, שהם מעין פליליים ומחייבים מיצוי כל אמצעי האכיפה האחרים לפני השימוש. ההחלטה הדגישה כי הליכים כאלה צריכים לאכוף רק פסקי דין אופרטיביים, ברורים וחד-משמעיים, שאינם מיועדים לפרש סוגיות מורכבות או בירורים עובדתיים. קיומו של הליך תלוי ועומד שיש בו כדי להשפיע על הסעד המבוקש נחשב כמספיק כדי לדחות את הבקשה. בית המשפט לא מצא שינוי נסיבות חדש מאז נדחתה בקשה דומה קודמת בשנת 2021. למרות מחלוקת מתמשכת על פסק הבוררות משנת 2021, עם ערעור שהגיש המוכר, הסיבה העיקרית לדחיית הבקשה הקודמת נותרה בעינה. בנוסף, דחה בית המשפט טענות להפרות פסק דין שאינן קשורות לפסק הבוררות משנת 2021, וציין את חוסר הרלוונטיות שלהן ואת היעדר הסעיפים האופרטיביים. ההפרות לכאורה של פסק הבוררות משנת 2020 נעדרו פירוט בנוגע לרישום והסרת שעבודים, כמו גם בהירות בחובות התשלום, המצדיקות אי אכיפה לפי הפקודה. לבסוף, בהינתן שלא התבקשה תגובה, לא נפסקו הוצאות, והבקשה לא נחשבה ראויה להגשה מחדש.