ו"ע 1217/02

תקציר

הערעור מתייחס לטיפול המס בנספח ג' להסכם מכר, המפרט הוצאות שונות שיש להחזיר לאחד המערערים. על המצב הנורמטיבי חל סעיף 17 לחוק מיסוי מקרקעין, המגדיר את "שווי המכירה" ואת "שוויה של זכות מפלה", עליהם מבססות רשויות המס את חישוביהן. בהחלטת המנהל, עליה מערערים המערערים, נקבע כי סך התמורה הנקובה בחוזה, לצד החזר הוצאות, מהווה את "שווי המכירה". על פי הפסיקה והספרות המשפטית, חובות המוכר שהקונה נוטל על עצמו הם חלק משווי המקרקעין. על בית המשפט לבחון את מהותה הכלכלית של עסקה כדי לקבוע את השלכות המס שלה. במקרה זה, ברור כי כל השיקולים המוזכרים בהסכם נוגעים לזכות במקרקעין ולא לנכסים אחרים, ולכן לא ניתן להפריד בין החזר ההוצאות המפורטות בנספח ג' לבין שווי המקרקעין. הסעיפים בנספח הם הוצאות אופייניות להחזקת מקרקעין, ומימונם תורם להשבחת הנכס. בית המשפט קבע בעבר כי יש לכלול את חובות הארנונה שנטל על עצמו הרוכש בשווי המכירה, גם אם החוב טרם שולם. המערערים לא הביאו ראיות לכך ששווי הנכס נותר ללא שינוי בין העסקה עם המינהל לבין העסקה שלהם. הפריטים בנספח ג' מהווים השבחה של הנכס ומשכך נדחה הערעור. כן חויבו המערערים בהוצאות משפט בסך 25,000 ₪ בתוספת ריבית.