ת"פ 17410-08-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעבירות סמים, ובפרט יבוא DMT, סחר בקנבוס והחזקת קנבוס ואל-אס-די שלא לצריכה עצמית. בית המשפט שקל את הערך החברתי הנפגע מעבירות אלה, קרי הצורך להגן על בריאות הציבור, מדיניות הענישה הרווחת והנסיבות הכרוכות בביצוען. תוך הכרה בחומרתן של עבירות הסמים, השופט מכיר בנסיבות המקלות במקרה זה. אלה כוללים היעדר מניע תכנוני או כלכלי, סיבות רגשיות מאחורי העבירות, קבלת אחריות וחרטה, היעדר עבר פלילי ונסיבות אישיות קשות, לרבות גירושין וקשיים רגשיים. באופן משמעותי, השופט מקבל את הטענות כי מאסר עלול לפגוע בהישגיו הנוכחיים של הנאשם בטיפול ובשיקום. משכך, השופט מחליט לחרוג ממתחם הענישה הטיפוסי ומטיל את העונשים הבאים: עבודות שירות של 6 חודשים, שנת מאסר על תנאי, 6 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירת עוון, קנס של 5,000 ₪ או 3 חודשי מאסר במקום הקנס, פסילה מהחזקת רישיון נהיגה למשך 6 חודשים, ו-18 חודשי פיקוח של שירות המבחן, שבמהלכם על הנאשם להמשיך בטיפול. החלטה זו מתקבלת במטרה לאזן בין הצורך בענישה, בהרתעה ובשיקום, תוך מתן עדיפות לאחרון במקרה ספציפי זה, בשל הנסיבות שצוינו. השופט מדגיש כי אין להקל ראש בתוצאה זו, אלא היא מוצדקת על סמך פרטי המקרה הספציפיים.