ע"א 3727/99

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על חלוקת עיזבונה של קרולה (לולה) בר-אבנר ז"ל, שהלכה לעולמה בשנת 1997. בצוואתה הורישה את נכסיה בישראל, בשווי של כ-2 מיליון דולר, לאחייניה (המשיבים 5-2) וכן השאירה למשיב 2 פריטים ספציפיים, בצירוף הוראות לשלם למשיבים 6 ו-7 סך של 20,000 דולר כל אחד. היא גם מינתה את המשיב 1 כמנהל עיזבונה. עם זאת, עיקר המחלוקת נסובה סביב מכתב שכתבה בר-אבנר לאוניברסיטת בן-גוריון (המערערת), ובו התחייבה לתרום מיליון דולר לאוניברסיטה, כאשר הכסף יועבר לאחר מותה. האוניברסיטה טענה כי הבטחה זו מחייבת ויש לקיימה בטרם תחולק יתרת העיזבון ליורשים. מנגד, טענו המשיבים כי ההתחייבות אינה אישית אלא קשורה לארגון בשם קרן משפחת אבנר. בנוסף, הם טענו כי גם אם מדובר בהתחייבות אישית, יש לראות בה התחייבות אישית, שלפי סעיף 8(ב) לחוק הירושה אינה תקפה אלא אם נעשתה בצוואה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, פירש את המכתב כ-donatio mortis causa והחיל את סעיף 8(ב) לחוק הירושה. משכך, הורה בית המשפט למשיבה 1 שלא לחלק לאוניברסיטה את מיליון הדולר שהובטחו. האוניברסיטה ערערה על החלטה זו, והמשיבה 2 ערערה נגדית על ההחלטה שלא לפסוק הוצאות. בית המשפט העליון, בפסק דינו, הסכים עם פרשנות האוניברסיטה למכתב כהתחייבות תקפה למתן מתנה במהלך חייו של התורם, הנשלטת על ידי חוק המתנה. בית המשפט הדגיש את הצורך בפרשנות מצמצמת של סעיף 8(ב) לחוק הירושה, מה גם שההתחייבות נעשתה מרצון ומתוך נדיבות. עם זאת, בית המשפט לא קבע האם יש לקיים את ההתחייבות מכספו האישי של המנוח או מכספי קרן משפחת אבנר. לפיכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף בסוגיה זו. הערעור שכנגד על ההוצאות נדחה, ובית המשפט קבע את שכר טרחת עורכי הדין על 75,000 ₪.