ערר 225/10

תקציר

ערר הוגש על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה שלא לאשר הרחבה והוספת מרפסות לבניין קיים. הבניין המדובר הוא בית משותף בן שמונה קומות ובו 43 דירות, שנבנה על פי תוכנית משנת 1997. התוכנית הקצתה שטח לשירותים משותפים, אך לא קבעה דיור מוגן. העיצוב האדריכלי הייחודי של הבניין כולל חזית עמודים. העתירה ביקשה לבנות מרפסות לדירות הקטנות יותר ולהרחיב את אלה שבקומות השלישית עד השישית. המערערים טענו כי תוספת מרפסות תענה על צורך תכנוני של ממש, שכן הדירות קטנות וחסרות שטח מרפסת הולם. עוד טענו כי שלמותו האדריכלית של המבנה לא תיפגע, שכן התוספות ישתמשו בחומרי גמר זהים ולא ישנו את קווי המתאר של המבנה. עם זאת, הוועדה המקומית טענה כי גילו של המבנה ושיקוליו האדריכליים מצדיקים את החלטתם. לטענתם, התוספות יגדילו את נפח הבניין וישפיעו על חזיתו, וכי באחריותם לשמור על שלמותה האדריכלית של העיר. ועדת הערר הסכימה עם המערערים וציינה כי גודלן הקטן של הדירות והתיקון לתקנות התכנון והבנייה תומכים בתוספת מרפסות. עוד קבעה הוועדה כי שיקולים אדריכליים במקרה זה אינם במקומם וכי הזכות למרפסות היא זכות תכנונית-קניינית שיש לקיימה. הוועדה הגיעה למסקנה כי יש לאשר את המרפסות המבוקשות בקומות C ומעלה כמבוקש, למעט מרפסת הסוכה של המשיבים. לגבי המרפסות בקומה הראשונה יציגו המערערים פתרון חלופי השומר על חזית הבניין, עד לאישור הגורמים המקצועיים בוועדה המקומית. החלטת הוועדה התקבלה פה אחד.