ת"א 133/07

תקציר

התובעת, שחכרה קרקע ממינהל מקרקעי ישראל והקימה עליה אצטדיון כדורגל, תבעה פיצויים לאחר שהקרקע הופקעה על ידי העירייה ולאחר מכן על ידי הרכבת לצורך הרחבת מסילת הרכבת העוברת באזור. בעוד התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי בגין כל השטח שהופקע, טענו העירייה והרכבת כי חוזה החכירה שלה פקע בשנת 1980 ואין לה זכויות בקרקע. בית המשפט מצא כי לתובעת היה רישיון חוזר בלבד להשתמש בקרקע, אשר לא הקנה לה את הזכות לקבל פיצויים בגין ההפקעה. עם זאת, בהתחשב בכך שהשקיעה בהשבחת הקרקע ובנסיבות המקרה, היא זכאית לפיצוי מלא בגין השקעותיה ואובדן רווחים מהנתבעים, שהפרו את חובת תום הלב שלהם כלפיה. השופטת הדגישה כי על התובע לקבל פיצוי הן מהעירייה והן מהרכבת, וקבעה הליך קדם משפט לקביעת הסכום.