ת"א 49621-12-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות על הסף תביעה שהגיש בעל דירה תובע, שהיה בעבר נתבע בתביעה המחייבת אותו להשתתף בפרויקט חיזוק לבניין שלו. התביעה הנוכחית, שהוגשה נגד היזם, ביקשה לערער על התמורה שהוצעה לו במסגרת תוכנית החיזוק, בטענה שהיא אינה שווה לזו של שכניו. השופט קבע כי מדובר בתביעה חריגה בכך שגם אם כל טענות התובע נכונות, לא ניתן להעניק את הסעד המבוקש. זאת, משום שהתובע לא העלה את טענותיו בתביעה קודמת, שבה נחתם בשמו הסכם – לרבות השיקולים הספציפיים להם הוא זכאי. בית המשפט ציין כי לתובע ניתנה הזדמנות מספקת להתנגד להסכם ולהעלות את טענותיו לתמורה בלתי שוויונית בהליך הקודם, אך הוא בחר שלא לעשות כן. כמו כן, הדגישה השופטת כי על פי חוק החיזוק וחוק המקרקעין, למפקח על רישום המקרקעין יש סמכות לדון בתביעות מסוג זה. לפיכך, התביעה הנוכחית הייתה צריכה להיות מופנית לממונה. מאחר שהתובע לא ניצל את ההזדמנות להציג את הגנתו בתביעה הראשונית, בית המשפט לא ראה סיבה להיעתר לתביעה הנוכחית. השופטת הגיעה למסקנה כי במקרה חריג זה יש מקום לדחיית התביעה, תוך שהיא פוסקת את הוצאות הנתבעת לתובע.