בר"ע 406/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית משפט קמא לסרב לבקשת הנאשם להציג חוות דעת מומחה כראיה, בשל איחור בהגשתה ושינוי מראית עין בטיעוני הנתבע. השופט פותח בתיאור ההיסטוריה של המקרה ונימוקיו של בית המשפט קמא. בית משפט קמא נתן לנאשם מועד אחרון להגשת ראיות, אשר הוארך לאחר מכן, אך הנאשם עדיין לא עמד במועד זה. השופט מציין כי אי העמידה בלוחות הזמנים חמורה, אך במקרה זה השיהוי לא היה קיצוני והתיק התנהל בקצב סביר. יתר על כן, גם הצד השני הגיש ראיות באיחור. משכך, קובעת השופטת כי יש להתיר את הגשתה המאוחרת של חוות דעת המומחה, מה גם שסירובה יפגע קשות ביכולתו של הנתבע להציג את טענותיו, בעוד שהפגיעה בתובע משמעותית פחות. באשר לטענת שינוי החזות מסביר השופט כי חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת נועדה להפריך את הקשר הסיבתי בין רשלנותו הנטענת של הנתבע לבין נזקו של התובע. בעוד שהנאשם לא ציין במפורש את כל הנימוקים שפורטו בחוות דעת המומחה להגנתם בכתב, השופט מדגיש כי כתב ההגנה כלל הכחשות כלליות וציין כי הנימוקים המפורטים אינם ממצים. השופט מבהיר את הדרישות לכתבי טענות ומציין כי הנאשם אינו מחויב לכלול את כל הראיות להגנתו בכתב. במקרה זה, הנתבע הכחיש די הצורך את הקשר הסיבתי והעובדות שצוינו בחוות דעת המומחה לא הפתיעו את התובע. לפיכך, מסיק השופט כי יש לקבל את חוות דעת המומחה כראיה, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולחייב את התובע בתשלום שכר טרחת הנתבע.