ת"פ 21078-11-13

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לאישום איום נגד הנאשם, שאיים על קבוצת נערים לאחר קטטה על רקע מוזיקה רועשת שהגיעה מרכבו של הנאשם. השופט פותח בהתוויית התהליך הדו-שלבי של קביעת העונש, הכולל תחילה זיהוי אזור העונש המתאים והערך החברתי עליו מגנה העבירה, ולאחר מכן קביעת העונש הספציפי בטווח זה. הערך החברתי במקרה זה הוא הזכות לביטחון אישי, לשקט נפשי, לחופש פעולה ולכבוד האדם. השופט מגדיר את חומרת העבירה כבינונית, שכן הנאשם איים על הנערים במה שנראה כאקדח אך לא הוכח כי מדובר בנשק של ממש. בחינת מקרים קודמים מעלה כי העונשים בגין עבירות איום משתנים מאוד בהתאם לנסיבות. במקרה זה מציינת השופטת כי בקשת המתלוננים להנמיך את המוזיקה הובילה לאיום, וטענת הנאשם כי המתלוננים היו מוטים גזענית נגדו נדחתה אך לא נשללה. השופט מתחשב בהתנהגותו האימפולסיבית של הנאשם ובחוסר שיפוטו במצבי לחץ, אך גם מציין כי הוא אינו מפגין מאפיינים אנטי-חברתיים. שירות המבחן ממליץ על עונש של עבודות שירות ומאסר על תנאי, והשופט מסכים, למרות שהנאשם לא קיבל אחריות מלאה על מעשיו. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 140 שעות עבודות שירות, חמישה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 1,000 שקל או ארבעה ימי מאסר. גזר דין זה מנומק על יסוד קבלת האחריות החלקית של הנאשם, חלוף הזמן שחלף מאז האירוע, יחסו המכבד להליך ואורח חייו הנורמטיבי הנוכחי. השופט מדגיש כי הזדמנות זו היא הזדמנות עבור הנאשם ומקווה שהמסר יעביר את החשיבות של פתרון סכסוכים בדרכי שלום.