ע"א 698/89

תקציר

במקרה דנן, היו המערערים מעורבים במחלוקת ארוכת שנים בנוגע לחלקת קרקע שנרכשה ממינהל מקרקעי ישראל לצורך הקמת מבנה מגורים. תחילה נחתם הסכם קומבינציה עם קבלן, לפיו יקבלו המערערים שליש מהשטח הבנוי בתמורה להענקת זכויות הקבלן לשני השלישים הנותרים. עם זאת, התעוררו סוגיות כאשר הקבלן מכר דירות למשיבים 1 ו-2 ללא ידיעת המערערים, דבר שהוביל לאתגרים משפטיים רבים הנוגעים להיתרי בנייה ולחריגות מתכניות מאושרות. בית המשפט מצא כי למרות שהמערערים ערערו על לגיטימיות הסכמי הקבלן בעילה של אי חוקיות וטענו לכפייה בחתימה על הסדרים מאוחרים יותר, הם היו מודעים לחריגות המכירה והבנייה של הקבלן. חרף טענתם לכפייה, קבע בית המשפט כי המערערים הסכימו למעשה באמצעות הסכם פשרה, ובכך נתן לגיטימציה למעשיו של הקבלן בדיעבד. כמו כן, התייחס בית המשפט לטענות ולתביעות שכנגד הנוגעות לאכיפת הסכמים, חבויות כספיות וליקויי בנייה, והדגיש את הצורך באכיפה הוגנת למניעת עשיית עושר ולא במשפט למעורבים ביודעין באי החוקיות. פסק הדין הדגיש את סמכותו של בית המשפט לאכוף חוזים גם אם הם נחשבים בלתי חוקיים, כאשר שיקולי צדק גוברים על פגמים פרוצדורליים, במקרה זה הגנה על האינטרסים של המשיבים שפעלו בתום לב. בסופו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, כאשר בית המשפט הציע פתרון משותף לסיום הסכסוך הממושך, ובסופו של דבר יבטיח דבקות בהחלטות ההוגנות שניתנו בפסק הדין הראשוני.