ת"א 545/07

תקציר

התובעים, נכדיו של המנוח סבן, תבעו לבטל הסכם שנחתם בין המנוח לנתבע. על פי ההסכם, המנוח העביר את זכויותיו במשק ואת כל העיזבון לנתבע. התובעים טענו כי הנתבע ניצל את מצוקת המנוח וחתם על הסכם בתנאים גרועים באופן בלתי סביר, ועל כן יש לבטל את ההסכם מחמת עושק. עוד טענו כי ההסכם אינו תקף משום שהוא פיצל את הירושה ולא התקבלה הסכמת המוסדות המיישבים, בניגוד להסכם המשבצות. לחילופין, טענו התובעים כי יש לבטל את ההסכם משום שהנתבע לא מילא את חלקו ושילם את מלוא התמורה. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי ההסכם תקף ומחייב. בית המשפט קבע כי התובעים לא הוכיחו את יסודות עילת העושק. הראיות הראו כי המנוח לא היה במצוקה ולא נוצל על ידי הנאשם. המנוח יזם את העסקה והיה הכוח המניע מאחוריה, שכן הוא רצה למכור את החווה ולהבטיח את מצבו הכלכלי. למרות שתנאי ההסכם לא היו אופטימליים, הם לא היו גרועים באופן בלתי סביר מהמקובל. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת עמדה בתנאי ההסכם ושילמה את מלוא התמורה. יתר על כן, ההסכם לא יצר פיצול אסור של הירושה, שכן המנוח שמר על הזכות בבית עד מותו, והעיזבון לא חולק. בנוסף, אי קבלת הסכמתם מראש של המוסדות המיישבים לא ביטלה את תוקפו של ההסכם, שכן מוסדות אלה לא היו צד להסכם וניתנה להם האפשרות לפקח על העברת הזכויות. ההסכם גם לא סתר את חוק הירושה. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובעים לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעת.