סע"ש 30465-06-18

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת, תבעה גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין עוגמת נפש בעקבות פיטוריה ושכר טרחת עורך דין. לטענת התובעת, היא עבדה בממוצע ארבע שעות נוספות ביום בידיעת הנתבע והייתה זכאית לגמול בסך 369,600 ₪, או לחילופין לסך של 241,046 ₪, בהתאם להוראות חוק הגנת השכר. הנתבעת טענה כי התובעת אינה מורשית לעבוד שעות נוספות וכי הוזהרה שוב ושוב שלא לעשות כן. בית הדין קבע כי התובעת אינה זכאית לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, שכן הנתבעת הבהירה כי עבודה בשעות נוספות אסורה וכי המשך עבודתה של התובעת מעבר לשעות המאושרות היא מרצון. התנהלות הנתבעת לא עלתה כדי הסכמה שבשתיקה, והתובעת הייתה מודעת לכך שעבודה בשעות נוספות כפופה לאישור. כמו כן, בית המשפט קבע כי הנתבעת לא פעלה בחוסר תום לב או בחוסר סבירות וכי ניתנו לתובעת פתרונות בנושאי עומס העבודה. התביעה לגמול שעות נוספות נדחתה. באשר לנסיבות פיטוריה של התובעת, מצא בית הדין כי הנתבעת פעלה כדין ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה. לתובעת הוצעה משרה מלאה כמפקחת על בגדים, ללא שינויים בשעות עבודתה או בשכרה, אך היא סירבה. בית הדין קבע כי הליכי הפיטורים היו תקינים וכי טענות התובעת בדבר חוסר תום לב מצד הנתבעת אינן נתמכות. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי אינה מתאימה לתפקיד מזכירות אחר, כפי שנטען. גם התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש בעקבות פיטורין נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי כזה. התביעה נדחתה במלואה, והתובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום.