תמ"ש 57910/02

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך על תשלומי מזונות בין בני זוג גרושים. התובע, שהיה ההורה המשלם, עתר להפחתת סכום המזונות המוסכם, תוך ציון שינוי נסיבות מהותי. הנתבעת, אמו של הילד, התנגדה לתביעה. בית המשפט מצא כי טענות התובעת לא היו משכנעות וכי לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת מזונות ילדים. השופט תיאר את עדותו של התובע כבלתי מהימנה וציין כי רבות מטענותיו כבר נדחו בפסיקה קודמת באותו נושא. עוד צוין כי הנתבעת הסכימה לגירושין וויתרה על תביעות המזונות שלה על בסיס התנאים הכספיים של ההסכם, לרבות חובת התובעת בתשלום מזונות עד שהילד יגיע לבגרות. מאחר שהתובע לא הוכיח שינוי משמעותי במצבו הכלכלי או בצרכי הילד, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובע לכסות את הוצאותיו המשפטיות של הנתבע, בהתחשב במשך ההליכים ובעובדה שזו הפעם השלישית שהנתבע נושא בהוצאות אלו. השופטת הדגישה כי יש לראות בהסכמי מזונות בין ההורים סופיים למעט במקרים חריגים, ונטל ההוכחה לשינוים מוטל על התובע. ככלל, פסק הדין חיזק את יציבותם של הסכמי גירושין והדגיש את חשיבות קיום ההתחייבויות הכספיות שנעשו במהלך הליך הגירושין.