ע"א 3977-02-20

תקציר

השופט החליט לדחות את הערעור שהובא בפניו. הוא לא מצא טעם בטענות הראיות של המערערים, וגם אם היה מקבל את כל טענותיהם ביחס לראיות, אין בכך כדי לתמוך בתביעתם לשכר טרחה. תביעת שכר הטרחה היא למעשה ניסיון לאכוף הסכם שירות בין הצדדים. עם זאת, המשיב לא הביא ראיות לכך שכספים נקבעו או נזקפו לטובת המשיב, למעט דמי פגיעה אחד שקיבל המשיב טרם ההתקשרות בהסכם השירות. התביעה לזכאויות עתידיות בעייתית משום שהסכם השירות אינו מפרש באופן סביר תשלומים עתידיים והמערערת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהמשיבה זכאית לתשלומים עתידיים כלשהם. זאת ועוד, השופט קבע כי לא ניתן להתייחס לראיות חדשות שהציג המערער שכן הוגשו ללא הצדקה ואין בהן כדי לשנות את יסודות התיק. למרות שהשופט ציין כי תניית הסכם השירות המונעת מלקוחות לסיים את החוזה אינה עולה בקנה אחד עם חוק הביטוח הלאומי, הוא לא ביסס את החלטתו על נקודה זו. לבסוף, הגיעה השופטת למסקנה כי מאחר שהמשיבה ביטלה את ההסכם באופן חד צדדי עקב הפרתה של המערערת, ובהינתן שאין הצדקה לתביעה לתשלומים עתידיים, אין צורך להכריע האם ההסכם היה עדיין בתוקף בעת הגשת התביעה. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪, ולהעביר את הערבות למשיב.