ב"ל 30937-06-24

תקציר

בית הדין קבע כי לא ניתן להוכיח את טענת התובע כי נגרמו לו פגיעות בעבודה עקב מיקרוטראומה. התובע לא הצליח להוכיח כי עבודתו כללה תנועות חוזרות וזהות לאורך תקופה משמעותית, כנדרש על פי כלל המיקרוטראומה. למרות שעבודתו של התובע הייתה תובענית מבחינה פיזית, בית המשפט קבע כי מאמץ פיזי לבדו אינו מהווה מיקרוטראומה. תיאוריו של התובע את תפקידיו בעבודה היו כלליים ולא ספציפיים, ולא בודדו פעולות ספציפיות שגרמו לפגיעות הנטענות. יתר על כן, עדותו של התובע סותרת על ידי עדים אחרים, לרבות מעסיקו ועמיתו לעבודה, לגבי טיבן, תדירותן ומשקלן של המשימות שבוצעו. בית המשפט הדגיש כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת ומשתנה מדי יום, דבר המקשה על קביעת דפוס תנועה עקבי. כתוצאה מכך, הגיע בית הדין למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ודחה את התביעה בגין פגיעה בעבודה על בסיס מיקרוטראומה. פסק הדין ניתן ללא פסיקת הוצאות, ולתובע ניתנה זכות ערעור על ההחלטה.