ע"פ 7653/11

תקציר

פסק הדין סובב סביב ערעור בתיק פלילי הקשור לעבירות מין. לאחר עיון בחומר הראיות, לרבות סרט חקירה משטרתי, ובפסק דינו של בית משפט קמא, החליט ערכאת הערעור לזכות את המערער מחמת ספק סביר באשר לאישומים. פסק הדין דן בעיקרון הכללי לפיו ערכאות ערעור אינן מתערבות בדרך כלל בממצאים עובדתיים של בתי משפט קמא, אלא אם קיימים טעמים חריגים, כגון חוסר עקביות לוגית או היעדר ראיות. בית המשפט בחן את העדויות והסתירות בתיק, בעיקר בנוגע לאירועים שהתרחשו לפני האירוע בסלון, והטיל ספק באמינות גרסת המתלוננת בשל סתירות פנימיות וגורמים חיצוניים. בית המשפט בחן גם את היעדר חקירתו הנגדית של עד מפתח, שימי, שעדותו הוגשה בהסכמת הצדדים אך לא נוצלה במלואה לערעור על עדויות אחרות. הכרעת הדין מדגישה באופן מכריע את האתגרים הייחודיים בהכרעה בתיקי עבירות מין, שבהם הראיות מסתמכות לעתים קרובות במידה רבה על עדויות אישיות ללא ראיות מאששות נוספות. יש דגש על המשקל המשמעותי שניתן להתרשמות ישירה של עדים במקרים אלה ועל הצורך של בתי המשפט בהנמקה יסודית, במיוחד כאשר מרשיעים על סמך עדות אחת לפי סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות. הזיכוי נובע מחוסר עקביות ומהיעדר ראיות מאמתות מספיקות, המדגישות את העיקרון של הוכחת אשמה מעבר לספק סביר כהגנה חוקתית על חירות הפרט. למרות זיהוי בעיות בעדויות הצדדים, הכרעת הדין הכריעה בסופו של דבר לטובת הזיכוי, תוך הכרה במורכבות ובחוסר הוודאות המובנה במקרים כאלה, והדגשת הצורך להימנע מהרשעות שווא.