רע"א 94/17

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לתביעה ייצוגית. המקרה סובב סביב מבקש המציע כרטיסי אשראי נטענים שאינם מקושרים לחשבון בנק ספציפי, כאשר בעל הכרטיס מחויב בעמלה בגין עסקאות שבוצעו מחוץ לארצות הברית, כפי שנקבע בהסכם השימוש. המשיב, שהגיש תביעה ייצוגית, טען כי המבקשת גבתה עמלות בגין עסקאות שבוצעו בתוך ארצות הברית, בניגוד להסכם. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והביא את המבקש לבקש רשות ערעור על החלטה זו. הסוגיה העיקרית העומדת על הפרק היא האם הייתה למבקש הזכות לראות בעסקאות שבוצעו באמצעות ספק שירותי תשלום כעסקאות עם הספק עצמו, ובכך להצדיק הטלת עמלות על בסיס מיקומו של הספק ולא מקום מגוריו של בית העסק המוכר את המוצר או השירות. השופט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, והסכים כי קיימת אפשרות סבירה שהתנהלותו של המבקש הייתה בניגוד להסכם המשתמש וייתכן שהטעתה לקוחות. כמו כן, דחתה השופטת את טענת המבקש בדבר היעדר ראיות שהציג המשיב בדבר מיקומם של הסוחרים עימם התקשר, ומצאה כי די בראיות שהוגשו כדי לבסס עילת תביעה אישית. השופטת דחתה גם את טענת המבקשת כי מורכבות קביעת זכאותו של כל אחד מחברי הקבוצה לפיצוי הייתה צריכה להוות סיבה לדחיית הבקשה לתביעה ייצוגית, בקובעה כי חוק התובענות הייצוגיות מעניק כלים להתמודדות עם מורכבויות מעין אלה. באשר לטענות אחרות שהציג המבקש, קבע השופט כי הן אינן מהוות בסיס מספק למתן רשות ערעור, ובחר שלא להתייחס אליהן. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, וחויב המבקש בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד של המשיב, בסך 25,000 ₪. החלטה זו התקבלה ביום 19.4.2017.