ע"א 4060/12

תקציר

בית המשפט מצא כי המערער, שהיה בעל המניות היחיד בחברה, מחל על חוב החברה כלפיו באופן מחשיד. מחילת החוב נחשבה לעסקה מלאכותית שמטרתה העיקרית היא התחמקות מתשלומי מס. פסק הדין פירט כיצד העיתוי, השיטה וההגדלה הרטרואקטיבית של מחילת החוב אינם עולים בקנה אחד עם טענות המערערת בדבר הנמקה מסחרית, ותחת זאת הצביעו על הימנעות ממס. בית המשפט הדגיש כי המערערת לא הצליחה להביא ראיות משכנעות לסיבה מסחרית יסודית מאחורי המחילה. בנוסף, צוין כי פעולתו של המערער לא גרמה להפסד כלכלי ממשי, שכן החוב שנמחל העלה את שווי המניות שהחזיק בחברה. עוד צוין בפסק הדין כי התנהלות המערערת עלולה לאפשר לנישומים לעקוף את המבחנים להכרה בחובות אבודים, דבר המהווה חשש. אופייה המלאכותי של העסקה, יחד עם היעדר רציונל מסחרי משכנע, הביאו את בית המשפט לדחות את ערעורו של המערער. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, אשר קבעו גם כי על המערערת לשאת בהוצאות המשיב.