בג"צ 2931/23

תקציר

העותרים, בני קהילת היישוב הישן של חסידי סאטמר, ביקשו שימוע בפני הוועדה המייעצת לפטור משירות ביטחון מטעמי מצפון, בטענה לסירוב מצפוני לשירות צבאי על רקע אמונתם הדתית. עם זאת, בית המשפט דחה את עתירתם, בנימוקים עיקריים. ראשית, בית המשפט מצא כי סירובם של העותרים לשרת היה סלקטיבי ולא מוחלט, שכן פרשנותם לטקסטים דתיים הייתה בלתי סבירה. שנית, בית המשפט אפיין את העתירה כבעלת אופי קבוצתי, המושרש באמונות קהילתם, החורג מאופייה האישי של סרבנות המצפון. בית המשפט הדגיש כי הסמכות להעניק פטורים מוגבלת למקרים פרטניים, ופטורים קבוצתיים מחייבים הסדר ראשוני בחקיקה ראשית. בנוסף, הדגישה השופטת רונן את ההבחנה בין סרבנות מצפון לבין פציפיזם, וטענה כי הראשונה, המבוססת על צו דתי, יכולה לקבל יחס שונה בשל האתגרים שהיא מציבה לביטחון ולשוויון. היא ציינה את ההשלכות האפשריות של הכרה בסרבנות מצפון המבוססת על צווים דתיים, קרי פגיעה נרחבת בביטחון והקושי להבחין בין סרבני כנות למתחזים. השופטת ברק-ארז התמקדה באופייה הקבוצתי של העתירה, וקבעה כי תפקידה של הוועדה המייעצת מוגבל לפטורים פרטניים. משכך, היא הגיעה למסקנה כי המקרה הנוכחי חורג מסמכותה של הוועדה. ההחלטה שהתקבלה פה אחד הדגישה את אופיים הפרטני של הפטורים ואת תפקידו המצומצם של בית המשפט בבחינת החלטות שבשיקול דעת, והביאה לדחיית העתירה תוך חיוב המשיבים בהוצאות.