עמ"ה 3026/96

תקציר

המערערת, אלמנה המקבלת הכנסות מנכסים מושכרים שונים, ערערה על החלטת פקיד השומה לסרב להחלת תעריפים מיוחדים ל"בניין מאושר להשכרה" לפי חוק עידוד השקעות הון (1959) לבניין בן 12 הדירות שלה. המערערת טענה כי הבניין זכאי להטבות מס וניכויי פחת מיוחדים. עם זאת, פקיד השומה טען כי אין כל ראיה לסטטוס האישור של הבניין וכי המערערת אינה זכאית לניכויי פחת נוספים. לאחר בחינת הראיות שהוצגו, לרבות תצהירים ומסמכים, מצא בית המשפט כי לא ניתן לקבל את הערעור. לא הוכח די הצורך כי אכן מדובר ב"מבנה מאושר להשכרה" הזכאי להטבות מס. היעדר תעודה או רישום כלשהו של אישור, יחד עם חוסר יכולתה של המערערת להסביר את היעדרה, העלו ספקות שלא נפתרו. יתר על כן, הראיות הנסיבתיות שהוצגו לא יכלו לפצות על היעדר מסמך אישור בכתב שיתווה את תנאי האישור. בית המשפט הדגיש את הצורך בנתונים מאומתים ומדויקים במערכת הטבות מס והגיע למסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת המשיב עומדת בעינה. כן חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.