ת"פ 4149/98

תקציר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את הנאשם בשורה של עבירות מין שבוצעו בבתו הקטינה במשך תקופה של כארבע שנים. סעיפי האישום כללו תקיפה מינית, מעשה מגונה בבן משפחה קטין, תקיפה ושיבוש הליכי משפט. התקיפות התרחשו במקומות שונים, בהם מחסן, רכב המשפחה ובית המשפחה, ובמסגרתן אילץ הנאשם את בתו לבצע בו מעשים מיניים. הוא גם שיתף את בתו בבעיותיו בחיי הנישואין והורה לה "לעזור" לו, בטענה שאמה אינה עונה על צרכיו. הנאשם גם שיבוש הליכי משפט בכך שביקש מאשתו לשקר למשטרה בנוגע לעבירות. בית המשפט ראה בהודאת הנאשם, שסייעה להליך ההחלמה של המתלוננת וחסכה זמן שיפוטי, כגורם מקל. עם זאת, צוין כי ההודאה הגיעה לאחר שהמתלוננת כבר העידה. בית המשפט התחשב גם במצבו הבריאותי הרעוע של הנאשם, אך הדגיש כי עבירות חמורות אינן פטורות ממאסר מטעמים אלה. יתר על כן, היעדר האלימות הפיזית שהופנתה כלפי המתלוננת לא נחשב לנסיבה מקילה, שכן הלחץ הנפשי והפסיכולוגי שהפעיל אביה על הבת היה מעיק באותה מידה. בסופו של דבר, נגזרו על הנאשם 10 שנות מאסר, עם שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים לאחר שחרורו, בתנאי שלא יבצע עבירות מין נוספות. גזר הדין נועד להרתיע, לשקף את חומרת העבירות ולהגן על קורבנות עתידיים פוטנציאליים. תקופת המאסר נקבעה להתחיל במועד מעצרו של הנאשם, ולנאשם ניתנה זכות ערעור בתוך 45 יום.