ת"א 43918-07-23

תקציר

העירייה הגישה בקשה לשני סעדים זמניים נגד חברה קבלנית שזכתה במכרז לעבודות שימור. הראשון היה צו מניעה להשבת חלקי שימור מפורקים שבידי החברה, והשני היה צו אי-דיספוזיציה בנכסים אלה. בבקשה חסרו פרטים חיוניים ומסמכים תומכים, לרבות החוזה, יומן העבודה וראיות לחלקים המדוברים. היא לא הבהירה מתי פורקו החלקים, מהם תנאי אחסונם או מהם העיכובים הצפויים. פסק דינה של השופטת ארניה מיום 19.7.2023 ציין ליקויים אלה ואסר כל דיספוזיציה, אך המבקש לא הגיש בקשה ברורה יותר. הטענות המהותיות נסובות סביב הפרות החוזה לכאורה של החברה ואישור העירייה לחריגים. הבקשה לא הוכיחה זכות לכאורה או איזון של נוחות, הנחוצים לסעד זמני. פסק דינו של השופט וילנר בעניין עצמאות ניהול מלון מדגיש כי ניתן לדחות בקשות חסרות עילה ללא דיון. על העירייה להגיש בקשה חדשה ומפורטת עד ליום 14.8.2023, וזכות התגובה של החברה הוארכה עד ליום 20.8.2023. אם הצדדים מגיעים לפתרון מוקדם יותר, עליהם להודיע על כך לבית המשפט. ההחלטה הנוכחית נותנת להם הזדמנות לתקן את הבקשה ומספקת בהירות לגבי הפרטים הנדרשים. פסק הדין אינו מתייחס לעלויות, אשר יישקלו בעת השיבוץ, ומעודד את הצדדים לדון בנושא.