ת"א 42049-05-18

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בגין ביצוע ספציפי של הסכם מכר לבית וקרקע. הנתבעים טענו כי יש לבטל את ההסכם משום שלבן הנתבע אין זכויות בנכס, השייך לאם הנתבעת ולאחיותיה. לטענתם, הבן זייף הסכמי מתנה המעידים על כך שהנכס ניתן לו וכי התובעת ידעה שהבן אינו הבעלים של הנכס אך בחרה להתעלם מכך. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי לבן אין זכויות בנכס וכי התובעת הייתה מודעת לכך. גם טענת התובע כי שילם את מלוא התמורה נדחתה, שכן לא הוכחה, ובית המשפט מצא כי העסקה הבסיסית בין הצדדים הייתה הלוואה עם ריבית ולא מכירה. דרישת התובעת לביצוע ספציפי של הסכם המכר נדחתה אפוא. הנתבעים 1 ו-2 לא היו זכאים להוצאות בשל התנהלותם במהלך ההליך. עם זאת, חויב התובע לשלם את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דינם של הנתבעים 3-6, בסך 47,500 ₪ בתוך 30 יום. הערבות הבנקאית של התובע הייתה אמורה להיות מוחזרת לו עם התשלום, ופיקדונות בית המשפט של שני הצדדים היו אמורים להיות מועברים לנתבעים 3-6. פסק הדין נשלח לשני הצדדים בדואר רשום, כאשר זכות הערעור לבית המשפט העליון שמורה.