ע"פ 8821/01

תקציר

שלושה נאשמים, יעקב ביטון, אוסאמה ג'אבר וסמיח ג'אבר, הורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשירת קשר לביצוע שוד עם כנופיה ובאלימות, ניסיון לביצוע השוד ולבסוף ביצועו. הראיה המרכזית בהרשעתם הייתה עדותו של בנו של סמיח, עומר ג'אבר, שהפליל את שלושת הנאשמים. עם זאת, מאחר שעדותו של עומר הייתה שונה מהודעתו הראשונית, קיבל בית המשפט את האחרונה על סמך סעיף 10א לפקודת הראיות. בית המשפט העליון אישר את ההרשעה, וקבע כי הצהרתו של עומר, יחד עם ראיות נוספות, מספקות בסיס מוצק להרשעה. זה כלל טביעת אצבע של ביטון בזירת הפשע, עדויות של עובדי בנק, חופשה מתואמת של ביטון ואוסמה ושיחות טלפון של הנאשמים עם בני משפחותיהם. בית המשפט העליון קבע, כי אמירות של מודיע החוזר על דברי המערערים בפניו אינן קבילות כראיה, אך די בראיות האחרות כדי להרשיע את המערערים. בית המשפט דחה גם ערעורים על חומרת העונשים, שהיו פרופורציונליים לפשעים שבוצעו, ונעו בין שש לתשע שנות מאסר. השופט אנגלרד, יחד עם השופטים חשין וא', פסק פה אחד לדחות את הערעורים, ובכך אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.