ת"פ 1725/07

תקציר

הנאשם, מר ק', הואשם כי תקף פעמיים את אשתו, הגב' ק'. האירוע הראשון התרחש כאשר הגב' ק' הייתה בחודש התשיעי להריונה; על פי החשד, מר ק' דחף אותה לעבר מקרר. האירוע השני התרחש שלושה חודשים לאחר מכן, כאשר מר ק' חנק לכאורה את גב' ק' לאחר ויכוח על כך שהיא נשארת בחוץ עד מאוחר. הגב' ק' העידה כי מר ק' לקח מזרועותיה את בתם בת החודשיים וחצי ועזב את הבית בעקבות הוויכוח, במהלכו חנק אותה לכאורה. גב' ק' הודתה כי אינה זוכרת היטב את האירועים ושינתה את עדותה מעדותה המקורית במשטרה בכמה פרטים. היא גם הודתה שלא התלוננה על האירוע הראשון, ועשתה זאת רק לגבי האירוע השני. עדותה לא הייתה עקבית ומבולבלת. מר ק', לעומת זאת, הכחיש מכל וכל את האירועים וטען כי אחיה של הגב' ק', שהוא עורך דין, השפיע עליה להגיש תלונה במסגרת הליך הגירושין. הוא תיאר את הגב' ק' כלא בוגרת ומושפעת בקלות, וציין כי אמה, שנכחה בדירה בזמן האירוע השני, יכלה לאשר את גרסתו לאירועים אך לא למסור עדות במשטרה. השופט, רובין לביא, הגיע למסקנה כי עדותה של גב' ק' אינה מספיקה כדי להרשיע את מר ק', שכן היא אינה עקבית ואינה משכנעת. למרות שעדותו של מר ק' הותירה רושם שלילי גם על השופט לביא, הם לא יכלו להרשיעו על סמך ספק סביר. לפיכך זוכה מר ק' מכל אשמה, אם כי לגב' ק' הייתה הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.