ת"פ 32413-10-20

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום נגדם. הנאשמים טענו כי יש להגן עליהם מפני העמדה לדין בטענה שכבר נשפטו על אותו מעשה, בהתייחס להליכים מנהליים שננקטו נגדם. עם זאת, בית המשפט מצא כי מאחר שלא היה זיכוי או הרשעה בתיק המנהלי, טענה זו אינה רלוונטית. עוד טען הנאשם כי היה על התביעה לבחור בחלופה פוגענית פחות, כגון סגירת התיק בהסדר מותנה, אך בית המשפט קבע כי אין כל הוכחה לכך שהתביעה פעלה באופן בלתי סביר או כי הנאשם זכה ליחס בלתי הוגן. כמו כן, נקבע כי הנתבעת לא עמדה בהסכמות שניתנו בתיק המנהלי ובחרה במקום זאת להגיש עתירה שנדחתה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהלות התביעה כלפי הנתבע לא הייתה שערורייתית או בלתי הוגנת, ולכן טענות הדחייה בעילות אלה נכשלו. לבסוף, צוין כי העובדה שהנאשם הרס בסופו של דבר את המבנה המדובר צריכה להילקח בחשבון בכל עונש עתידי, והתיק נקבע לתגובה מפורטת במועד מאוחר יותר.