ה"פ 192/03

תקציר

פסק דין זה סובב סביב זכויות מתנגשות בשלוש יחידות משרדיות הממוקמות בעפולה, ישראל. המשיבה, צביה בהרב, רכשה את המשרדים בשנת 1995 ומימנה את הרכישה באמצעות הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תוך הסכמה למשכן את המשרדים כבטוחה. בתוך כך, מגדל חברה לביטוח בע"מ הלוותה כסף לבנו של בהרב, רונן, בשנת 1997, כאשר צביה בהרב התחייבה לזכויותיה במשרדים כעירבון. שני מבקשים, אורדן סחר ושירותים בע"מ ויורם רחמים, רכשו מאוחר יותר את המשרדים מבהרב, תחת הרושם שהם נקיים מחובות או משכנתאות, למעט משכנתא קודמת לטובת מגדל. עם זאת, בנק לאומי למשכנתאות לא רשם הערת אזהרה לגבי המשכנתא שלהם, מה שהוביל לסכסוך זה. בית המשפט בחן את סוגיית הזכויות המתנגשות במקרקעין ורישום הערות אזהרה, תוך שימת דגש על חשיבות תום הלב והחובה להביא עסקאות לידיעת הציבור למניעת תאונות משפטיות. נפסק כי מקום בו הרוכש הראשון יכול לרשום הערת אזהרה, עליו לעשות כן, שכן אי רישומו עלול לגרום לצדדים שלישיים תמימים להסתמך על המרשם. במקרה זה, על הבנק, כמלווה מקצועי, הוטלה חובת זהירות מוגברת. מאחר שהבנק קיבל התחייבות מבהרב לרשום משכנתא ולא עשה כן, מצא בית המשפט כי הבנק בחר לקחת את הסיכון של אי רישום. באשר למבקשים, הבחין בית המשפט בין השניים. נמצא כי יורם רחמים, בהיותו רוכש יחיד, רכש את המשרד בתום לב, ללא ידיעת זכויות הבנק, ולכן היה זכאי להירשם כבעלים החוקיים. עם זאת, אורדן, חברה בבעלות האנשים שחתמו על ההתחייבות עבור הבנק, נחשבה כמי שידעה על זכויות הבנק. לפיכך נדחתה תביעתה, ובית המשפט קבע כי זכויותיה של מגדל עדיפות על אלה של בנק לאומי למשכנתאות ואורדן. כתוצאה מכך, מגדל הייתה זכאית לזכות משכון מדרגה ראשונה במשרדים הידועים כיחידות 16 ו-17, ואילו לרחמים ניתנה הזכות לרשום את משרדו (יחידה 18) ללא כל שעבוד. למבקשים נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין מבנק לאומי למשכנתאות. פסק דין זה, שניתן ביום 14.9.2006, הדגיש את חשיבות השקיפות ותום הלב בעסקאות מקרקעין, תוך הבטחת אמינות רישומי רישום המקרקעין.