ע"א 9555/04

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על יתרת תשלום הנובעת מתכנית לאיחוד וחלוקה מחדש של מספר חלקות קרקע בירושלים ללא הסכמת הבעלים. התוכנית, שיזמה עיריית ירושלים, נועדה למקסם את התועלת של הקרקע לשימוש אישי וציבורי כאחד. ככל שהתוכנית שינתה את ייעוד הקרקע, היא השפיעה על ערכן היחסי של החלקות הכלולות בתוכנית. על פי חוק התכנון והבנייה, במקרים כאלה אחראית הוועדה המקומית לוודא כי ערכם היחסי של החלקות נשמר, ואם לאו, לערוך איזון פיננסי. שאלת המפתח שעמדה בפני בית המשפט הייתה ההלכה (התקדים) החלה לקביעת תשלומי האיזון. המערערים טענו כי יש להחיל את פסק הדין הקודם בעניין טור, ואילו המשיבים העדיפו את פסק הדין האיראני המאוחר. פסק דין תור קבע את שווי המגרשים לפי שטחם, ואילו פסק הדין האיראני שקל את כל המשתנים המשפיעים על ערכם. בית המשפט קבע כי הפסיקה האיראנית, שסטתה מלכת טור, צריכה לחול במקרה זה. היא מצאה כי לוועדה המקומית הייתה הזדמנות מספקת לבחון מחדש את התכנית אך לא עשתה כן, וכי טענת ההסתמכות שהעלתה הוועדה לא הוכחה דיה. כמו כן, אישר בית המשפט את ממצאי בית המשפט המחוזי באשר לקביעותיו העובדתיות של המקרה ואת החלטתו כי יש לקבל את שמאות העמותה. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי יתרת התשלומים שחב הוועד המקומי לעמותה אינה תלויה ביכולתה של הוועדה לגבות תשלומים אלה מהמוטבים בתכנית. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת הוועדה כי תביעת האגודה נדחתה בזמן, וציין כי סעיף 122 וסעיף 197 לחוק התכנון והבניה התייחסו לסוגים שונים של ירידת ערך. משכך, דחה בית הדין את הערעור והורה לוועד לשלם את שכר טרחת עורך הדין של העמותה. לשופט ס' ג'ובראן הצטרפו בפסק הדין סגני הנשיאים א' ריבלין וא' גרוניס.