ע"א 195/67

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין משכיר לשוכר על דמי מפתח בעקבות העברות מרובות של כוח בחברה השוכרת. השוכר ביקש לדחות שלושה סעיפים בעניינו של המשכיר, בטענה שהם לא חשפו עילת תביעה, אך בית הדין לשכירות סירב. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת השוכר, ודחה את ערעורו של המשכיר. בית המשפט העליון קבע כי הערכאה הנמוכה יותר שגתה בכך שדחתה את הסעיפים מבלי שנתנה תחילה למשכיר הזדמנות לתקן את תביעתה. כדי לבסס עילת תביעה לפי סעיף 49 לחוק דמי מפתח, על המשכיר להוכיח העברת שליטה בחברה, אותה ניתן לבצע מבלי לציין במפורש את שמות בעלי השליטה הקודמים והחדשים. בית המשפט הדגיש כי אל לבתי המשפט לדחות תביעות על הסף אם קיימת אפשרות לתיקון, והורה לבית הדין לשכירות לאפשר למשכיר לתקן את תביעתו. אם לא תעשה כן, ניתן יהיה לבטל את הסעיפים הרלוונטיים. ההחלטה גם הבהירה את פרשנותו של סעיף 49, ואישרה כי הוא חל רק כאשר השליטה בחברה מחליפה ידיים. למשיבה נפסקו הוצאות בכל שלוש הרמות, שנקבעו על סך של 2,000 ל"י. פסק הדין מדגיש את הצורך בהליך משפטי יסודי ומבהיר את הדרישות לביסוס עילת תביעה בסכסוכי שכר טרחה מרכזיים, תוך הבטחת הזדמנות הוגנת למשכירים להציג את טענותיהם.