סע"ש 25645-01-15

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת מספר תקופות של למעלה מ-13 שנים, תבע את הנתבע לתגמולים שונים. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם עבודתה של התובעת לאורך תקופות אלה, אשר נקטעו עקב שינויים בקבלני הניקיון של הנתבעת, היוותה עבודה באותו מקום עבודה כך שהתובעת הייתה זכאית לפיצויי פיטורים בגין כל התקופה. בית הדין פסק לטובת התובעת, בקובעו כי התובעת אכן עבדה באותו מקום עבודה פיזי במשך כל התקופה הרלוונטית. בית המשפט ביסס קביעה זו על העובדה שהתובעת ביצעה עבודות ניקיון במפעל ת.א.ש לאורך כל התקופות הנדונות, למרות שמעסיקיה התחלפו עקב השינויים בקבלני הניקיון, ועל עדותה המהימנה של התובעת כי עבדה באתרים אחרים בחלק מהזמן. באשר לזכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים, קבע בית הדין כי על פי חוק פיצויי פיטורים, זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים בגין כל התקופה הרלוונטית היא כנגד הנתבע, שהיה מעסיקה בעת הפיטורין, ולאו דווקא המעסיק האחרון. בית הדין פירש את החוק כמעניק לעובדים זכות לפיצויי פיטורים בגין כל עבודתם במקום העבודה, בתנאי שפוטרו, דבר שהתובע ללא ספק היה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת לא ניכתה כדין משכרה של התובעת סכומים שונים עבור סל ביטוח ומתנות לעובדים והורה לנתבעת להשיב סכומים אלה, בתוספת ריבית. בית המשפט הוסיף והורה לנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין הפרשות לא מספיקות לפנסיה, דמי הבראה וקצבאות עבודה נוספות, שאת כולן שילמה הנתבעת שלא במידה מספקת או שלא כדין. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם את שכר טרחת התובע, תוך התחשבות בהודאות ובהסכמות של הנתבעת לגבי חלק מהתביעות, ובהתנהלותה הפרוצדורלית הכללית. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 45,408.80 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כפי שחושבו בפסק הדין, בתוך 30 יום.