סע"ש 30537-12-13

תקציר

התובעת, שעבדה כפקידת קבלה בחברת הרכב הנתבעת, תבעה פיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בטענה שפוטרה בשל הריונה. הנתבעת טענה כי פוטרה מטעמי עניין בלבד, לאחר שהתברר כי העבודה אינה בראש סדר העדיפויות שלה, וכי הריונה אינו קשור לכך. בית הדין מצא כי התובעת אכן נעדרה מעבודתה בתדירות גבוהה, למרות שרוב היעדרותה הייתה מוצדקת באישורים רפואיים, ולא הוכח כי נעדרה ללא אישור או כי עשתה שימוש לרעה באישור רפואי. בית המשפט מצא גם כי היו כמה בעיות בביצועיה המקצועיים, הקשורות ללמידה כיצד להשתמש בתוכנות רלוונטיות ושירות לקוחות, אשר ניתן לייחס לחוסר הכשרה ולא לאי התאמה. הגורם המכריע בתיק היה עיתוי הפיטורים, שחפפו את הריונה של התובעת והחשש כי המשך העסקתה עלול לערב את מורכבותו של חוק עבודת נשים, האוסר על פיטורי עובדת במהלך ההיריון או עד שלושה חודשים לאחר חופשת הלידה. בית המשפט קבע כי הריונה של התובעת השפיע על עיתוי ההחלטה לפטר אותה. למרות שזו לא הייתה הסיבה היחידה, לא הוכח כי ההחלטה הייתה מתקבלת באותה עת אלמלא הייתה התובעת בהריון. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת ופסק לה פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, המשקף איזון בין האינטרס שלה ביציבות במהלך ההיריון לבין האינטרס של הנתבעת בניהול עסקיה. בית הדין שקל את נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לרבות תפקודו הירוד של התובע וחששותיה הלגיטימיים של הנתבעת, ולא פסק פיצוי נוסף בגין פגמים שנפלו בהליך הפיטורים.