עע"מ 4716/17

תקציר

עניינו של התלמיד, המכונה המערער מס' 2, ובקשתם של הוריו לכך שרשות החינוך המקומית, מועצת גוש חלב, תספק לו הסעות בין מקום מגוריהם לבין בית ספר מחוץ לתחום השיפוט של הרשות בקיבוץ סאסא. עיקר העניין הוא האם בית הספר בתחומי מועצת גוש חלב הוא מוסד חינוכי מתאים למערערת. אם לא, על המועצה לדאוג להסעה נגישה לבית הספר הנבחר. המערער, תלמיד ארמית, טען כי בית הספר בתחומי המועצה אינו תואם את ערכיהם והשקפת עולמם ולכן אינו מתאים. מנגד, המועצה סברה כי בית הספר אכן מתאים לתלמיד. חוות דעתו של השופט הנדל מצדדת במערערים, ומכירה בכך שהזכות לחינוך כוללת את הזכות לחינוך סקטוריאלי התואם את השקפת עולמו של אדם. מאחר שלמדינה אין מסגרת חינוכית ייעודית לתלמידים ארמיים, סבור השופט כי ראוי להשאיר לתלמידים ולהוריהם להגדיר מהו מוסד מתאים. במקרה זה, ההורים בחרו בבית הספר הממלכתי בסאסא על פני בית הספר הממלכתי הערבי בתחומי המועצה, ובית המשפט פוסק לטובת כיבוד החלטתם. השופט הנדל מדגיש כי על המועצה לספק הסעות נגישות למערער מס' 2 לבית הספר בסאסא. השופט ג'ורג' קארה, לעומת זאת, חולק על כך וקובע כי המערערים לא סיפקו נימוקים מספיקים כדי להוכיח שבית הספר המקומי אינו מתאים. לדברי השופט קרא, המערערים בחרו באופן חופשי בבית הספר בסאסא מטעמים אישיים ואינם יכולים לצפות שהמועצה תישא בעלויות ההסעה. הוא מדגיש כי חיוב המועצה לספק הסעות רק לתלמידים ארמיים ולמנוע זאת מאחרים יהיה מפלה. השופט גרוסקופף מיישר קו עם דעתו של השופט הנדל, ומכיר בזכותם של ההורים לבחור את המוסד החינוכי המתאים בעיניהם לילדם, במיוחד כאשר אין מסגרת חינוכית ייעודית לתלמידים ארמיים. בסופו של דבר, החלטת הרוב, המיוצגת על ידי השופטים הנדל וגרוסקופף, פוסקת לטובת המערערים, ומחייבת את מועצת גוש חלב לספק שירותי הסעות למערערת מס' 2 אל בית הספר בסאסא וממנו. המועצה אחראית גם לתשלום שכר טרחת עורכי הדין של המערערים, בסך 7,500 ₪.