בר"ע 1226/02

תקציר

המערער הביא תיק זה לבית המשפט העליון, בערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, אשר הורה לו לשלם דמי תיווך על בסיס הסכם בלעדיות שחתם עם המשיב. טענתה העיקרית של המערערת היא כי פסק דינו של בית משפט קמא חרג מהוראות חוק המתווכים, הקובע כי מתווך זכאי לשכר טרחה רק בהתקיים שלושה תנאים ספציפיים, ובהם כי המתווך היה הגורם האפקטיבי שהוביל להסכם. שני הצדדים מסכימים כי המשיב לא היה הגורם הישיר להסכם ועל כן, לטענת המערערת, היה מקום לדחות את התביעה. עם זאת, המשיב מנמק את פסק הדין לטובתם על סמך סעיף 9(ב) לחוק, המאפשר תוקף להסכמי בלעדיות, שאושרו בחתימת הלקוח. זאת ועוד, המערערת חתמה על סעיף בהסכם הבלעדיות בו התחייבה שלא לבצע עסקה בתקופת הבלעדיות מבלי לעבור דרך המשיב וקיבלה על עצמה לשלם דמי תיווך בשיעור של 2% + מע"מ אם תופר חובה זו. בית המשפט מצא כי תנאי ההסכם אינם עולים בקנה אחד עם החוק ולכן אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופט גם בחר שלא להתערב במסקנות העובדתיות אליהן הגיע בית משפט קמא ובראיות שהוצגו. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט ואגרה בסך 750 ₪ בתוספת מע"מ, תוך הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.