ע"א 2593/08

תקציר

המערער במקרה זה ערער על החלטת ועדת ערר בעניין מחלתו והקשר שלה לשירותו הצבאי. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, והסכים עם קביעת הוועדה כי המערער לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין מחלתו לבין שירותו. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט מוגבל לנקודות משפטיות בלבד, כמפורט בסעיף 34(א) לחוק הנכות. טענותיו של המערער, שכוונו לממצאיה העובדתיים של הוועדה – לפיהן לא הוכח אירוע מיוחד במהלך שירותו שגרם למחלתו – לא היוו עילה מספקת להתערבותו של בית המשפט. יתר על כן, השופטת הסכימה עם קביעת הוועדה כי טענת המערער בדבר אכילת מנות לחימה שפג תוקפן וסבל מזיהום מעיים אינה נתמכת בראיות מספיקות. השופט הסכים גם עם העדפתה של הוועדה את חוות דעתו של מומחה המשיב על פני זו של המערער, בהתחשב בכך שחוות דעתו של האחרון התבססה על דיווחיו הסובייקטיביים של המערער. לבסוף, אישר השופט את קביעת הוועדה כי המערער לא הוכיח שמחלתו הוחמרה עקב שירותו הצבאי. משכך, הערר נדחה, והחלטת הוועדה נותרה בעינה.