עפ"ת 17282/09

תקציר

כבוד השופט ש' יציב דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה. המערער הורשע בנהיגה ברכב פרטי בנתיב המיועד לרכב ציבורי, בניגוד לתקנה 34(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. המערער חלק על העובדות וטען כי הן מלמדות כי לא נותרה לו ברירה אלא לנסוע בנתיב הציבורי כדי להגיע ליעדו בקריית מוצקין. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך חומר הראיות, שכלל את עדותה של שוטרת שעקבה אחריו והעריכה כי נסע כקילומטר בנתיב הציבורי. המערער טען כי העונש שהוטל – קנס בסך 1500 ₪ – מופרז. עוד טענו כי הודעתם הוצגה באופן מטעה על ידי המשטרה וכי היה צריך לאפשר להם לפנות לנתיב הציבורי במרחק קרוב יותר ליעדם. המשיב טען מנגד, כי נסיעתו של המערער בנתיב הציבורי הייתה מיותרת ומוגזמת, בהתחשב בכך שמרחק קצר יותר היה מספיק. השופט יציב סקר את פסק דינו של בית משפט קמא וקבע כי נסיעתו של המערער על פני הנתיב הייתה סבירה בנסיבות העניין, במיוחד בהתחשב בגודש בכביש ובצורך להשתלב בבטחה בנתיב מבלי להפריע לתנועה. בסופו של דבר קיבל השופט יציב את הערעור מחמת הספק הסביר וזיכה את המערער. החלטה זו התקבלה על סמך שיקולים הגיוניים, ניסיון חיים ושכל ישר, ולא על סמך הערכות מהימנות של עדים. השופט הדגיש כי נהגים חייבים להיות מסוגלים לחצות נתיבים ציבוריים בבטחה וכי הנסיבות הספציפיות של מקרה זה יצרו ספק סביר לגבי העבירה. גם היעדר הנחיות ברורות של רשויות התנועה בנוגע למעברים המיועדים לנתיבים ציבוריים נלקח בחשבון בהחלטה. הערעור התקבל אפוא, והמערער זוכה.