ע"א 789/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שוכרים שניהלו עסק לבין בעל הבית שלהם בנוגע לפינוי נכס מושכר ותשלום דמי מפתח הקשורים אליו. השוכרים ביקשו לפנות את חוזה השכירות והציעו שוכר חדש, כנדרש בחוק. בעל הבית הסכים לפינוי ולדמי המפתח המוצעים, אך השוכרים דרשו סכומים נוספים וסירבו להתפנות עד שיקבלו אותם. בעל הבית תבע פינוי והציע לשלם את דמי המפתח המוסכמים, אך השוכרים סירבו. בית משפט השלום הורה על פינוי ותשלום שליש מהפרש ההצמדה וריבית של 1% על דמי המפתח. הדיירים ערערו לבית המשפט המחוזי, שדחה את טענותיהם. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, וקבע כי זכותם של השוכרים לדמי מפתח מהמשכיר היא סטטוטורית. החובה לנהוג בתום לב חלה על חיובים סטטוטוריים, לרבות תשלום ריבית והפרשי הצמדה. בתי המשפט מוסמכים לפסוק הפרשי ריבית והצמדה על חיובים שלא שולמו במועד, אלא אם כן הם נופלים תחת פטורים ספציפיים. במקרה זה, חיוב דמי המפתח התעורר עם קבלת הצעת השוכרים על ידי המשכיר, ושני הצדדים היו מחויבים לקיים את הבטחותיהם. הפקדת שיק עבור דמי המפתח אצל עורך הדין על ידי המשכיר לא היוותה תשלום או שילשה את הסכום המגיע, כנדרש בחוק. האקלים האינפלציוני הקשה מצדיק שערוך חיובים, ובית המשפט אינו נדרש להוכיח כי מקבל הכספים השקיע אותם. האשמה במקרה זה מוטלת על השוכרים, המצדיקה צמצום הפרש ההצמדה, אם כי על בית המשפט להימנע מענישה מופרזת. השופט בייסקי קבע כי על הדיירים לקבל 60% מהפרש ההצמדה על דמי המפתח, ואילו השופט ברק הדגיש את סמכותו של בית המשפט להתנות את הפינוי בתנאים כספיים, שיבטיחו את יכולתו של הדייר לרכוש דיור חלופי. צו הפינוי עמד בעינו, וחייב את השוכרים להתפנות בתוך שלושה חודשים, ואת המשכיר לשלם את דמי המפתח המוסכמים, בתוספת 60% הפרשי הצמדה וריבית של 1%, כדי להבטיח את זכותם של השוכרים לכספים ללא דיחוי.