ת"א 4812-07-10

תקציר

התובע, שנולד עם ציסטה פורצפלית והתרחבות ניכרת של החדרים הצדיים משני הצדדים שגרמה לו לפיגור קל וקשיי למידה, תבע את בית החולים הנתבע בגין רשלנות רפואית. התובע טען כי צוות בית החולים לא סיפק להוריו מידע מספק על מצבו ועל ההשלכות החמורות האפשריות, דבר שהיה מוביל אותם לבקש הפסקת הריון. תביעת ההורים נדחתה מחמת התיישנות, ואילו תביעת התובע נדחתה לגופה. בית המשפט קבע כי בית החולים היה צריך ליידע את ההורים על האבחנה המבדלת ועל האפשרות להחמרת הפרוגנוזה, כמו גם על האפשרות להפסיק את ההיריון, אך לא הוכח כי ועדת ההפלות הייתה מאשרת את הפסקת ההיריון. הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק נותק אפוא. בנוסף, ציין בית המשפט כי נכותו הקלה של התובע אינה מצדיקה קביעה כי מותו היה טוב מחייו, ודחה את תביעתו. כמו כן, בחרה השופטת שלא להורות על הוצאות בהתחשב בנכותה של התובעת ובממצאים בדבר היעדר מידע שנמסר להורים.