בג"צ 4162/93

תקציר

פסק הדין דן בהליכים המשפטיים נגד איוון (יוהאן) דמיאניוק, שהוסגר מארה"ב לישראל בשנת 1986 והואשם בהיותו "איוון האיום", פושע מלחמה נאצי ידוע לשמצה. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אותו וגזר עליו עונש מוות בשנת 1988, אך בית המשפט העליון זיכה אותו בשל ספק לגבי זהותו בשנת 1993. בעקבות הזיכוי עלתה השאלה האם ניתן להרשיע את דמיאניוק בעבירות נוספות, קרי סיוע לרצח בגין שירותו ביחידת טרווניקי או רצח בגין שירותו במחנה סוביבור. בית המשפט העליון בחן אפשרות זו, אך בסופו של דבר החליט שלא להגיש כתב אישום חלופי, בנימוק של חלוף הזמן וזכותו של הנאשם להזדמנות סבירה להתגונן. כמה עתירות הוגשו נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח מחדש בחקירה או להגיש כתב אישום חדש נגד דמיאניוק. בג"ץ קבע כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה סבירה ונתונה לשיקול דעתו, בהתחשב בשיקולים כגון סיכויי ההצלחה בהרשעה, דיני ההסגרה והאפשרות לתביעת מסוכנות כפולה. בית המשפט הכיר בחשיבות העמדתם לדין של פושעים נאצים, אך הדגיש כי כללי הצדק והמשפט ההוגן חייבים לחול על כולם, גם במקרים נתעבים כאלה. יתר על כן, השופטים הדגישו כי חלוף הזמן לא צריך לעכב העמדה לדין בעבירות כאלה, ויש לבחון כל מקרה לגופו. בסופו של דבר נדחו העתירות, וצו הביניים שמנע את גירושו של דמיאניוק הוסר.