ת"א 34255-02-15

תקציר

המחלוקת בין התובעים לנתבעים נסובה סביב הפקעת המקרקעין והפיצויים להם זכאים התובעים. הנתבעת טענה כי התובעים לא הצליחו להוכיח את זכויותיהם בקרקע, אך בהמשך קיבלו את תצהירי הזיהוי של התובעים, והותירו את שיעור הפיצוי כנושא היחיד שנותר. בית המשפט מינה מומחה שיעריך את שווי הפיצוי לפי הפקודה הרלוונטית, וחוות דעתו של המומחה אומצה על ידי בית המשפט בשל מקצועיותה ואובייקטיביותה. בית המשפט לא מצא פגמים מהותיים בחוות הדעת של המומחה ואימץ אותה במלואה. חוות הדעת העריכה את שוויו של דונם קרקע באזורי מגורים ב-57,000 לי ודונם אחד באזורים חקלאיים ב-8,000 לי. באשר לריבית נוספת ולהצמדה, פסק בית המשפט לטובת עמדת הנתבע, בקובעו כי חוק פסיקת ריבית והצמדה אינו חל במקרה זה. במקום זאת, חל ההסדר הספציפי הקבוע בפקודה, הקושר את הפיצוי למדד המחירים לצרכן ומוסיף ריבית בשיעור של 4% לשנה עד 31 במרץ 1993, ו-1.5% לשנה לאחר מכן. זאת משום שההסדר הספציפי מקבל קדימות על פני ההסדר הכללי. התובעים זכאים להוצאות נלוות הנובעות מההפקעה ולהליכים משפטיים, לרבות אגרות בית משפט, אגרת שמאי ושכר טרחת עורך דין, שכן הוצאות אלה לא היו נוצרות ללא ההפקעה. עם זאת, על התובעים לספק קבלות או הוכחת תשלום עבור הוצאות אלה כדי לקבל החזר. בקשת התובעים לפיצוי בגין איתור קרקע חלופית, הוצאות רכישה והוצאות מיסים נזנחה וממילא לא נתמכה בראיות. לסיכום, התובעים זכאים לפיצוי על פי חוות דעת המומחה שאימץ בית המשפט, ופיצוי זה ישולם תוך 30 יום מיום שהנתבע תפס את החזקה בקרקע, אחרת ייגרמו הפרשי הצמדה וריבית מהמועד הנוכחי ועד למועד התשלום בפועל.