ע"ע 248/99

תקציר

הערעור הוא על פסק דין שדחה תביעה של עובד לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, מושב, לאחר העברתו לחברה אחרת, תנובה, המנהלת את אותו פרדס. העובד עבד כמנהל פרדסים במושב בשנים 1965–1967 ושוב בשנים 1980–1989. בשנת 1989 הועברה הנהלת הפרדס לידי תנובה, והעובד הפך לעובדיו. בשנת 1991, בעקבות פירוקה של תנובה, פוטר העובד. העובד תבע מהמושב פיצויי פיטורים, אך לאחר מכן התפשר וקיבל 25 אלף שקל. עם זאת, הוא טען כי המושב לא חשף מסמך, שיזכה אותו בפיצויי פיטורים מתנובה כמעסיקו האחרון. בית המשפט דחה את טענתו ולא מצא כל הטעיה. בעקבות זאת תבע העובד את תנובה ומעורבים נוספים בתביעה לפיצויי פיטורים. השאלה המרכזית בערעור היא האם העובד זכאי לפיצויי פיטורים מהמושב או מתנובה בגין תקופות העבודה בפרדס. בית הדין קובע כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים מהמושב בשל הסכם הפשרה, מה שיוצר חסם פרוצדורלי. עוד נקבע כי המסמך שלא נחשף אינו פוגע בזכותו של העובד לדרוש מתנובה פיצויי פיטורים. לפיכך, על תנובה לשלם לעובד פיצויי פיטורים עבור התקופה הראשונה, בניכוי ניכויים, ואילו הערעור על המושב נדחה. המוסד המעורב יבחן מחדש את זכאות העובד לפי חוק הביטוח הלאומי. לבסוף, המפרק יישא בהוצאות המשפט של העובד.