תמ"ש 3011/07

תקציר

פסק הדין דן ביחסי ממון בין שני בני זוג שנישאו לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג. משטר הקניין החל על יחסיהם הכספיים מבוסס אפוא על דיני השיתוף כפי שנקבעו בפסיקה. על פי זה, קיימת הסכמה משתמעת בין בני הזוג להיות שותפים שווים בזכויות ברכוש מסוים, אשר נרכש לכאורה במאמץ משותף במהלך חייהם המשותפים. משך תקופת שיתוף זו הוא עניין עובדתי שיש לקבוע בכל מקרה לגופו. המחלוקת המרכזית במקרה זה היא סביב "מועד הקרע" שבו נפסק שיתוף הרכוש, כאשר דעות שונות שוררות סביב התנאים הקובעים מועד זה. בעוד שיש הסבורים כי על בני הזוג לחיות בשלום זה עם זה ולעשות מאמץ משותף, אחרים סבורים כי די בחיים משותפים ובקיום משק בית משותף. השופט מצדד בחוות הדעת האחרונה וקובע את מועד הקרע, ומכאן את תום משטר השיתוף, במועד עזיבת הנתבע את בית בני הזוג – במקרה זה, יולי 2001. זאת משום שעצם עזיבת הבית מהווה אינדיקציה ברורה לכך שהקשר הסתיים, ובמקרה זה היא גם שמה קץ למשק הבית המשותף. השופט בוחן את התנהלות הצדדים בתקופה שלאחר הסכם שלום הבית ומגיע למסקנה כי למרות היחסים הקשים, הצדדים המשיכו לתרום למאמץ המשותף של ניהול משק הבית עד לעזיבת הנתבע. עוד מציינת השופטת כי תמיכתו הכלכלית של הנתבע בתובעת לאחר מועד זה, המתנות שהעניק לה ושימושה בדירה שנרכשה על ידי הנתבע עבור ילדי בני הזוג, אינם מעידים על המשך משטר השיתוף. עוד מציינת השופטת כי העובדה שבני הזוג נפרדים אין פירושה שהם מפסיקים לחלוק בנכסים או לספק תמיכה כלכלית זה לזה לחלוטין. לבסוף, השופט מחליט כי הנכסים והזכויות שהתקבלו לפני מועד הקרע יחולקו שווה בשווה בין הצדדים, אך השאלה כיצד יש לעשות זאת דורשת דיון נוסף ותטופל בדיון הבא. השופט מתיר לפרסם את פסק הדין ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים כלשהם.