ע"א 539/78

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נובעים מתביעת גירושין במדינת ניו יורק בארה"ב, שם חויב המשיב, מר לויס, לשלם מזונות למערערת, גב' לואל. לויס עתרה לבית המשפט הישראלי כדי להצהיר כי גב' לואל היא בת זוגו הידועה בציבור של מר לוין – עמו חיה לכאורה כזוג מאז 1975 – כדי שניתן יהיה לבטל את תשלומי המזונות. בית המשפט הישראלי, המיוצג על ידי השופט שילה, פסק לטובת לויס, מה שהוביל את גב' לואל ולוין לערער על ההחלטה. הערעורים נדונו בבית המשפט העליון, שאישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, אך עם כמה שינויים. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט כהן, הסכימה כי אל לבתי המשפט בישראל לפרש באופן צר את הסעד ההצהרתי, וכי לויס הראתה עניין משפטי מספיק בהכרזה כדי להצדיק את החלטת בית המשפט. עם זאת, הרוב תיקן את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי לואל ולוין חיו יחד כבני זוג מאז 1975, תוך דחיית הטענה כי הם הציגו את עצמם כבני זוג בפומבי, בשל היעדר ראיות מספיקות. דעתו החולקת של השופט לוין הייתה דוחה את הערעור כולו, בטענה שלויס לא סיפקה הצדקה מספקת להתערבות בית המשפט, וכי ההחלטה עלולה לשבש הליכים משפטיים זרים ולפגוע בפרטיותו של לוין. במקום זאת, לוין הציע שלויס הייתה צריכה להגיש בקשה לחקירה לפי חוק הסיוע המשפטי למדינות זרות. פסק הדין, שניתן ברוב קולות, שיקף שיקול דעת זהיר של בית המשפט, ומלבד התיקון בדבר מועד המגורים המשותפים, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר.