רע"א 915/17

תקציר

פסק הדין קשור לסכסוך בין שוכרים למשכירים על ליקויים שהתגלו בנכס מושכר, מחלוקת על השימוש במרתף וחילוט לכאורה שלא כדין של ערבות בנקאית על ידי המשכירים. בתחילה הגישו השוכרים תביעה נגד המשכירים על סך 407,106 שקל, והמשכירים הגישו תביעה נגדית על סך 195,700 שקל, בטענה שהשוכרים הרסו את הגינה. בית משפט השלום קיבל חלקית את שתי התביעות, ופסק 77 אלף שקל לשוכרים ו-33 אלף שקל למשכירים, לצד 10,000 שקל הוצאות לשוכרים. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, תוך התמקדות ברכיב נזקי הגינה. השוכרים ביקשו להציג ראיות חדשות בערעור, תצהיר של עובד גינון שטען כי בעלי הבית עצמם פגעו בגינה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להציג ראיה זו, והוביל את השוכרים להגיש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו. הבקשה התקבלה, והשופט קבע כי הראיות רלוונטיות ועשויות למנוע עיוות דין. ההחלטה לדחות את בקשת הדיירים לצרף ראיות התהפכה, ובית המשפט המחוזי הונחה לשקול מחדש את הבקשה בהתאם לאמות המידה שהותוו בתקנות ובפסיקה. המשכירים חויבו לכסות את הוצאות השוכרים בגין ההליך הנוכחי, שנקבע על 3,000 שקל. פסק דין זה מהווה מקרה נדיר שבו בית המשפט מתערב בהחלטה של ערכאה נמוכה יותר בנוגע לקבלתן של ראיות חדשות, תוך הדגשת המשמעות הפוטנציאלית של העדות שנפסלה.