בש"פ 5376/01

תקציר

בפסק דין שניתן לאחרונה נדחה ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה לשחרר שני משיבים למעצר בית. סעיפי האישום נגד המשיב הראשון כללו אונס (ליתר דיוק באמצעות החדרת אצבע) וניסיון לביצוע מעשה מגונה, בעוד ששני המשיבים הואשמו במעשה מגונה בקטין שהכירו. בית המשפט הראשון קבע כי מעצר בית בבתי קרובי משפחה בשפרעם, בשילוב עם פיקדונות כספיים וערבויות אחרות, הוא חלופה מספקת למעצר. החשש העיקרי מפני השפעה אפשרית של עדים לא הועלה על ידי המדינה בערעור, והסיט את המיקוד למסוכנותם של המשיבים לחברה. למרות חזקת המסוכנות, התחושה הייתה כי מעצר בית בפיקוח משפחתי יפחית במידה רבה את הסיכון לעבירות נוספות. העובדה שלמשיבים אין עבר פלילי, בשילוב ראיות לא ברורות לנטייה לביצוע עבירות מין, תמכו בהחלטה זו. אמירות של המשיבים, כגון "אני גבר", נחשבו בלתי מספיקות כדי להצביע על מסוכנות גבוהה יותר. בית המשפט הדגיש כי גם בחזקת המסוכנות, יש לבחון חלופות מעצר על בסיס הסתברות הסיכון. מאחר שמועדי המשפט העתידיים נדחו בשל אילוצי לוח הזמנים של בית המשפט, השופטים הרגישו מוצדק שלא לזרז את ההליכים. הם ציינו כי ההחלטה הראשונית הייתה מאוזנת היטב, התייחסה כראוי לפרטי המקרה ולאופי העבירה, ולכן לא מצאה עילה להתערב. לפיכך, הערעור נדחה, ואישר את פסק דינו המקורי של בית המשפט.